יום ראשון, 21 בדצמבר 2008

קצת סקיצות למלתחה שלי ..

יום שני, 8 בדצמבר 2008





חומרים
צבעים

יום שבת, 6 בדצמבר 2008

צלליות





יום שני, 1 בדצמבר 2008

תמונה של אבא מהתקופה בה למד בשאן-ברג'ו בין 67 ל-69
נלקח מהספר icons of fashion





המבנה הזה הוא פנימייה שנקראת שאן-ברג'ו, אבא שלי סיפר לי שאחרי התקופה של ה"minets des champs"(החתולים של שאנז-ליזה), הוריו שלחו אותו לפנימייה שהייתה בעצם פנימייה של ילדי עשירים ביניהם היו ילדים של מפורסמים, והם המציאו את החוקים בפנימייה, ולא היו דופקים חשבון לאף אחד, כי הם ידעו שהוריהם בעלי ההשפעה יוציאו אותם מהבוץ בכל מצב.
הם היו עושים שביתות למורים, אם החימום לא עבד, זורקים את הרהיטים מהחלונות, מתגנבים לחדרים של הבנות, אבא מספר שהם היו ילדים בלי סנטימנטים, לא היה אכפת להם מכלום, היה להם הכל חוץ מהורים אוהבים...




אבא שלי לא היה בן לעשירים,אבל הוא מספר שאבא שלו חשב שזה יהיה לו טוב ללמוד בחברת "ילדי טובים",אחרי תקופה של פורענות בה אבא התחיל לזלזל בלימודים וכל מה שעניין אותו זה בחורות ומוזיקת רוק שעם הזמן הפכה להיות תערובת של מוזיקה פסיכדלית עם מוזיקה אוריינטלית ,ובעקבות זה הודו והמזרח הפכו ליעדים נחשקים, והחבר'ה היו מביאים מכל נסיעה בגדים מדליקים כמו מעילים אפגניים,שהיה גם לאבא מעיל אפגני מעור לבן הפוך, והוא היה הולך עם ג'ינס בגזרת "סיגריה" ,היו לו גם נעלי קלארקס..שהיו מאוד נחשקות ויקרות,וזה היה לגיטימי עבור אבי כי אז היו קונים זוג נעליים אחד בשנה , לא כמו היום..




חשוב להבין שבאותה תקופה היה ממש מעט מכל דבר, אופנה זה היה משהו לעשירים בלבד,והשאר היו קונים פשוט מה שהיה בחנויות. לא היה כזה דבר טרנד,להיפך הם התנגדו לדברים המוניים, לכל אחד היה טעם אישי, וכל אחד אסף פריטים עם הזמן.










נלקח ממגזין"bloom"










בד סרוק




נלקח ממגזין dazed & confused



נלקח ממגזין Art now

תמונה של אבא בצבא, עם פסקה שצירפתי ממכתב שכתב להוריו שבצרפת, בו הוא מבקש בכל לשון של בקשה את התקליט החדש של לד זפלין.. שנת 70

נלקח ממגזין bloom


נלקח ממגזין dazed & confused
(פרסומת של gucci)


נעליים שאבא רכש בפריז בשנות ה-70 "Sacha by Grenson"






יום שלישי, 25 בנובמבר 2008

תקריב משטר שהזכיר לי בצורניות שלו חלק מסגנון הלבוש של אבי בימים ההם,

שהיה בו מן האופי האוריינטלי,היו לו ולחבריו פריטים שהגיעו מהודו ,אפגניסטן,ונפאל...




אבא שלי מימין עם חברו, פטריק לוי בדרך להודו. אבא שלי סיפר לי שבשנת 65 , הוא היה חלק מחבורה שקראו לה " החתולים של שאנז-ליזה" הם היו סוג של היפים פריזאים, שהיו נפגשים בשאנז-ליזה שבפריז כל יום חמישי ושבת בערב , בדראגסטור שם היו מחליפים כתובות של כל המסיבות הטובות בעיר ויוצאים לבלות בחברת מוזיקאים,חתיכות, ואנשי בוהמה למיניהם, וכל אחד היה מתלבש באופן ייחודי, לא כמו ההיפים של ארצות-הברית, אלא יותר קלאסי ונקי, סגנון אנגלי. הוא סיפר גם שלעולם לא היה מספר לחבריו איכן רכש את הפריטים שלו , כי ככה היה נהוג, וכל אחד רצה להיות מיוחד, מה גם שהוא היה חוסך כסף הרבה זמן על מנת לקנות את הפריטים הנחשקים האלה, הוריו התנגדו בכל אופן ללוק שהוא אינו בורגני.. ואינו תואם את זוית ראייתם, ולכן נאלץ אבי למרוד..וכך גם חבריו.


http://paris70.free.fr/minets.htm -אתר בצרפתית בו מסופר על החבורה.





אבא במכנסי עור וסוודר שסבתא שלו סרגה לו ,שאותו לבש בעיקר כדי לרצות אותה..

תקליט של הרולינג סטונז.
אבא שלי סיפר לי שכל פעם שהתנגן ברקע השיר-i'm going home כל הצעירים היו רוקדים ריקוד מיוחד.. עד היום הוא זוכר כמה צעדים.. :)


ציור של מיק ג'אגר ע"י אנדי וורהול




לקוח מהספר-ANDY WARHOL FINKELSTEIN





תמונה מספר של אבא שלי על אנדי וורהול-ANDY WARHOL FINKELSTEIN


גדלתי בבית שכל הזמן יש בו מוזיקה, ובעיקר מוזיקת רוק.
אבא שלי גדל בפריז וסיפר לי שבתור נער הוא היה הולך לחברו, פטריק לוי להאזין לתקליטים , זה נשמע לי כל כך תמים וטהור יחסית להיום ,שההתעניינתי בסיפורים שלו,חקרתי אותו, וניסיתי לדמיין איך זה יכל להיות אם הייתי מתבגרת של שנות ה-60 או ה-70..
שהכל עוד היה אותנטי... חדש ומפתיע.. המוזיקה, האופנה..הריגושים היו אמיתיים.

ובכל זאת מאז אותם ימים,אבא שלי הספיק להילחם במלחמת כיפור, וניהיו לו ציפצופים באוזניים ,ולכן הוא תמיד חייב שתיהיה מוזיקה ברקע ..

וככה לאט לאט נכנסתי לעולמו, ויצרתי לי עולם משלי.